<h1>צרור החיים הדרך האחד עשר</h1>
<h2>דף יח:</h2>
והתעניות הנוהגין הם. שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם שהיה עומד בפרץ. ועשרה בטבת שבו סמך נבוכדנצר על ירושלם. ושבעה עשר בתמוז שאירעו בו חמשה דברים, נשתברו הלוחות ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה העיר בחרבן שני ושרף אפסתומוס הרשע ספר תורה והעמיד צלם בהיכל. ובכל אלו אין פוסקין סעודתם מבעוד יום, ונועלין סנדליהן ואינן אסורין ברחיצה ולא במלאכה. והמתפלל באלו התעניות, החזן אומר ברכת כהנים במנחה, וכדאמרינן (תענית כ"ו, ב') מאי טעמא פרסי ידיהו במנחתא דתעניתא, משום דכיון דסמוך לשקיעת (המנחה) [החמה] קא פרסי כתפלת נעילה דמי. ובמקומות שנוהגין שאין אומרים ברכת כהנים במנחה, משום שמתפללין המנחה בשעת המנחה גדולה ולאו סמוך לנעילה הוא.
